החלטה בתיק ת"א 7846-06-10

בפניי בקשה שהגישו המבקשים להורות למשיב להפקיד עירבון במזומן ו/או ערבות בנקאית להבטחת הוצאות המבקשים בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

העובדות הצריכות לעניין:

עסקינן בתביעה כספית שהגיש מר יהושע לפסקר (להלן: "המשיב") ביום 6.6.2010 בסדר דין מקוצר ובה נטען כי הלווה סך של 7,073,668 ש"ח למבקשים לשם קידום הסכם שנכרת ביום 16.4.2007 בין מר ברוך הופמן (להלן: "הופמן") לבין המבקש מס' 1, הרב משה אוירכמן (להלן: "אוירכמן"), בנוגע לפעולות המבקשות 2 ו-3 (להלן: "העמותות"), אופן הפעלתן, הרכב חבריהן ונושאים נוספים הנלווים לכך (להלן: "ההסכם").

המשיב טען בתביעתו כי על מנת לקדם את ההסכם הסכים להעניק לאוירכמן ולעמותות הלוואה בסך של מיליון וחצי דולר וכי ביום 23.4.2007 העביר לאוירכמן סכום זה באמצעות משרד עו"ד טמבור; להוכחת טענתו נסמך המשיב על שני מסמכים, אחד באנגלית והשני בעברית, לפיהם התחייב אוירכמן להחזיר לו את ההלוואה שקיבל ממנו בסך של מיליון וחצי דולר.

המבקשים הגישו בקשה למחיקת כותרת ולחילופין בקשת רשות להתגונן וביום 12.3.2011 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת ת. שרון נתנאל לפיה נמחקה כותרת התביעה והתובענה הועברה לדיון בסדר דין רגיל, ועל המשיב הושתו הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

ביום 14.4.2011 הוגש כתב הגנה ע"י אוירכמן והעמותות בו נטען כי המשיב ואוירכמן מכירים במשך שנים וכי בעבר תרם המשיב כספים למוסדות צדקה שנוהלו ע"י אוירכמן. לעניין התביעה דנן נטען, כי בעת ביקורו של המשיב בישראל שמע מהופמן, שניהל אז את העמותות, אודות מצבן הכלכלי הקשה ולכן הציע לתרום כסף לעמותות, בתנאי שאוירכמן יחליף את הופמן בתפקידו כיו"ר העמותות.

בהתאם לאמור נחתם ביום 16.4.2007 ההסכם בין אוירכמן לבין הופמן, והעמותות קיבלו מהמשיב חצי מיליון $, כתרומה, כטענתם, ולא כהלוואה. לגבי מיליון הדולר הנוספים נטען כי לצורך קידום ההסכם נסעו הופמן ואוירכמן לביתו של המשיב בבהמאס. בעת שאוירכמן והופמן שהו בביתו של המשיב בבהמאס משך המשיב שיקים לפקודת אוירכמן, והורה לו להסב 3 שיקים על סך 900,000$ לפקודת הופמן, וכן ניתן לאוירכמן שיק בנקאי אחד על סך של 100,000 $, שנשלח כתרומה דרך חב"ד בוויסקונסין.

לפיכך, טוענים אוירכמן והעמותות כי אין כל אסמכתא על קבלת סכום של מיליון וחצי דולר על ידי אוירכמן או העמותות, וכי מי שקיבלו בפועל את מיליון הדולר הנוספים הם הופמן וחב"ד וויסקונסין.

בשל הטענות הנטענות בכתב ההגנה, נשלחה ע"י אוירכמן והעמותות הודעת צד ג' הן למשיב והן להופמן על סך של 4,715,778.6 ש"ח.

יצוין, כי הופמן הגיש בקשה לסילוק הודעת צד ג' כנגדו על הסף אשר נדחתה בהחלטתי מיום 12.12.2011.

עתה עותרים המבקשים לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם כתנאי להמשך הדיון בתביעה.

עיקר טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי ההוצאות שהוטלו על המשיב בהחלטת בית המשפט מיום 12.3.2011 טרם שולמו להם חרף פנייתם לב"כ המשיב, ומאחר והמשיב מתגורר בארה"ב אין ביכולתם לגבות את ההוצאות שנפסקו.

בנוסף, מציינים המבקשים כי אין הם יודעים האם יש בידי המשיב נכסים בארץ שמהם ניתן יהיה להיפרע במידה ותביעת המשיב תידחה, ולפיכך עולה החשש כי לא יוכלו לגבות את הוצאות המשפט, ככל שייפסקו.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי סיכויי התביעה קלושים היות ולא קיבלו את הכספים הנטענים למעט סך של חצי מיליון דולר שהועבר לעמותות כתרומה וניתנו בגינו קבלות. בנוסף טוענים המבקשים כי גם אוירכמן לא קיבל לידיו כספים כלשהם וכי המשיב לא צירף כל אסמכתא על מתן הלוואה בסך של 1.5 מיליון דולר.

כמו כן, המבקשים מסתמכים על החלטת בית המשפט מיום 12.3.2011 אשר בה נקבע כי למבקשים טענות הגנה מוצקות וטובות ולפיכך יש בכך כדי להשליך על סיכויי התביעה.

בסיום טענותיהם טוענים המבקשים כי המשיב הינו איש אמיד שיש ביכולתו להפקיד כספים להבטחת הוצאות המבקשים, ועל כן לא ייגרם לו נזק באם יחויב בהפקדת ערובה. אך מנגד טוענים המבקשים כי היות והמשיב תושב חוץ קיים חשש כי לא ישולמו להם הוצאות הגנתם במידה ותביעת המשיב תידחה ולפיכך יש להיעתר לבקשתם.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים. לטענת המשיב אין מחלוקת כי הועבר לידי המבקשים באמצעות עו"ד טמבור ז"ל סך של חצי מיליון דולר ולטענתו מיליון דולר נוספים ניתנו לפקודת אוירכמן, כאשר לא ניתנה על ידו כל הוראה להסב את השיקים לפקודת הופמן. לאור זאת, טוען המשיב כי יש לדחות את טענת המבקשים כי סך של 1.5 מיליון דולר לא התקבל על ידם. בנוסף, טוען המשיב כי בינו לבין אוירכמן נחתם הסכם הלוואה באנגלית שנחתם ע"י אוירכמן וגם בהסכם שנערך ונחתם ביום 16.4.2007 בשפה העברית התחייב אוירכמן להחזיר למשיב סך של 1.5 מיליון דולר.

עוד טוען המשיב כי המבקשים נמנעו מלטעון כי המשיב אינו בר פירעון כנדרש ע"פ הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין תקנה 519 לתקנות וכי בציינם כי המשיב הינו איש אמיד, ועל כן לא הוכח ע"י המבקשים כי קיים סיכון כי המשיב לא ישלם את הוצאות המשפט, ככל שתביעתו תידחה.